עייפים ולא מצליחים להירדם: למה הראש נשאר ער

פורסם ב-29 באוקטובר 2026 קריאה של 16 דקות מבוסס על 6 מקורות מאת CozyLife

עייפים או ישנוניים? למה אפשר להיות גמורים ועדיין לא להירדם

כי בעברית של היום-יום, "עייף" מכסה שני דברים שונים: עייפות, שהיא חוסר כוח, וישנוניות, שהיא הדחף הגופני להירדם. אפשר להרגיש את הראשונה בלי השנייה, ואז נכנסים למיטה גמורים ושוכבים ערים.

גם במחקר מבחינים ביניהן. בסקירה של Shen, Barbera ו-Shapiro ממעבדת השינה של אוניברסיטת טורונטו, שפורסמה ב-2006 בכתב העת Sleep Medicine Reviews, החוקרים כותבים שישנוניות ועייפות הן שתי תופעות קשורות אבל נפרדות, ושבשפת היום-יום מערבבים ביניהן, ובאנגלית מאחדים אותן תחת המילה tired. לפי הסקירה, מה שמבדיל ישנוניות מעייפות הוא, כנראה, החלשה של המנגנון הרגיל ששומר על הערות.

עייפות: אין אנרגיה, הגוף כבד וקשה להתרכז, אבל העיניים לא נעצמות.
ישנוניות: קשה להחזיק את העיניים פתוחות, והראש נופל מול הטלוויזיה.

זו סקירה על הגדרות ומדידה, לא ניסוי, אבל המסקנה ממנה פשוטה: לא כל עייפות הופכת לשינה. מה עושים כשמגיעה שעת השינה ואין ישנוניות, פירטנו בכתבה איך להירדם מהר, בחלק "איך להירדם כשלא עייפים".

למה לא מצליחים להירדם למרות שעייפים? לחץ השינה והשעון הפנימי

כי השינה מגיעה כשכמה מנגנונים מסכימים, ולא רק כשמספיק עייפים. כבר עשרות שנים, אחת המסגרות המרכזיות בחקר השינה היא "מודל שני התהליכים". Borbély, Daan, Wirz-Justice ו-Deboer, ביניהם ממפתחי המודל, בחנו אותו מחדש ב-2016 בכתב העת Journal of Sleep Research:

לחץ השינה: מצטבר ככל שנשארים ערים, ומתפרק בזמן השינה.
השעון הפנימי: קובע את התזמון לאורך היממה, מתי קל יותר להירדם ומתי קשה.

לפי החוקרים, רישומים מהשעון הפנימי שבמוח מרמזים ששני התהליכים משפיעים זה על זה כל הזמן. ובפועל: אפשר לצבור הרבה לחץ שינה, ובכל זאת לא להירדם, אם השעון הפנימי עוד לא "פתח את השער". ויש גורם שלישי: כמה הגוף והראש דרוכים (על זה בהמשך).

איור להמחשה, לא מדידה. השעות מימין לשמאל, מ-07:00 בבוקר עד 07:00 למחרת. למעלה: לחץ השינה עולה לאורך שעות הערות ויורד בשינה. למטה: הדפוס שתיאר לביא, עם שיא קטן אחר הצהריים, "אזור אסור" סביב 20:00 עד 22:00, שבו קשה להירדם גם כשלחץ השינה כבר גבוה, ו"שער השינה" אחריו. התקציר לא מוסר את שעת השער, ולכן המיקום שלו באיור הוא להמחשה בלבד.

האזור האסור לשינה: למה קשה להירדם מוקדם בערב, גם כשגמורים

מי שנכנסים למיטה מוקדם "כי ממש עייפים" עלולים ליפול בדיוק על החלון שבו קשה במיוחד להירדם. את החלון הזה תיאר חוקר השינה הישראלי פרץ לביא, במאמר שפורסם ב-1986 בכתב העת Electroencephalography and Clinical Neurophysiology, וקרא לו "האזור האסור לשינה".

כך נבנה המחקר: שלושה ניסויים במעבדה, עם 22 משתתפים בסך הכול (6, 8 ו-8), כולם גברים בוגרים. במקום לילה רגיל עברו מחזור קצר שחוזר כל 20 דקות, מסביב לשעון: 13 דקות ערים, ואז 7 דקות במיטה. בתנאי אחד התבקשו לנסות להירדם בשבע הדקות האלה, ובתנאי השני לנסות להישאר ערים. הניסוי הראשון התחיל ב-19:00 ונמשך יממה. השניים האחרים התחילו אחרי לילה בלי שינה: אחד ב-07:00, למשך 24 שעות, והשני ב-11:00, למשך 36 שעות, עד 23:00 למחרת.

בין הקבוצות היו הבדלים מובהקים בכמות השינה הכוללת, אבל התבנית של הישנוניות לאורך היממה הייתה דומה מאוד בשלושת הניסויים: שיא גדול בלילה, שיא קטן יותר אחר הצהריים, וביניהם, סביב 20:00 עד 22:00, "אזור אסור" שבו היה קשה במיוחד להירדם. אחריו מגיע "שער השינה", הרגע שבו מתחילה שינת הלילה. הוא נפתח בבת אחת, בדרך של "הכול או כלום", ולפי התקציר, התזמון שלו נשאר יציב לאורך שבועיים.

המשמעות: השעון הפנימי קובע את התזמון, ולא רק לחץ השינה שהצטבר. גם המשתתפים שעברו לפני כן לילה שלם בלי שינה לא נרדמו בקלות בשעות האלה. הסייגים: זה מדגם קטן של גברים, בלוח זמנים מלאכותי, במחקר מלפני כארבעים שנה. השעות שנמצאו הן של המשתתפים שלו, ולא שעון שמתאים לכל אחד ואחת.

מה עושים עם זה? נכנסים למיטה כשמגיעה ישנוניות, ולא רק כי העייפות גדולה, ושעת הקימה נשארת קבועה.

אחרי תנומה או קימה מאוחרת: כשלחץ השינה עוד לא הצטבר

לחץ השינה נבנה עם השעות שבהן ערים. לכן תנומה ארוכה מאוחר ביום, או קימה מאוחרת, למשל בשבת בבוקר, עלולות להשאיר פחות ממנו לשעת השינה, והגוף יכול להיות עייף בלי להיות מוכן לישון. זו הסקה מהמנגנון, לא ממצא של מחקר על תנומות, וכך תיארנו אותה גם בכתבה על שינה עמוקה. מה שבדרך כלל עוזר: שעת קימה קבועה בכל יום, גם בסוף השבוע, ולמי שמתקשים לישון בלילה, בלי תנומות במהלך היום (מה כדאי להפסיק).

עייפים אבל ערים: כשהגוף והראש נשארים בכוננות

אפשר להיות מותשים ועדיין דרוכים, ואז העייפות לא הופכת לשינה. התחושה של "גמורים, אבל הראש רץ" מתארת בדיוק את זה.

בסקירה של Riemann ועמיתיו מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת פרייבורג, שפורסמה ב-2010 בכתב העת Sleep Medicine Reviews, נאספו מחקרים על "עוררות יתר" אצל אנשים עם נדודי שינה ראשוניים: קושי להירדם, קושי לישון ברצף או שינה שלא מרעננת, עם פגיעה ממשית בתפקוד ביום, בלי סיבה גופנית, נפשית או כזו שקשורה לשימוש בחומרים. מחקרים שבדקו את מערכת העצבים, את ההורמונים ואת מערכת החיסון, ומדידות של גלי המוח והדמיות מוח, מצאו אצלם רמות עוררות גבוהות מהרגיל, גם בלילה וגם ביום.

לפי החוקרים, כמה דברים נפגשים כאן: נטייה גנטית לחוסר איזון בין פעילות מוחית מעוררת לבין פעילות שמרדימה, לחצים בחיים או בבריאות, וגורמים שמשמרים את המצב, ביניהם הרגלים סביב השינה שלא עוזרים, קשר נלמד בין המיטה לבין ערות, ונטייה לדאוג ולחזור שוב ושוב על אותן מחשבות. זה עוזר להבין איך אפשר להיות עייפים כל היום ובכל זאת לא להירדם בלילה: הדריכות לא נעלמת כשמכבים את האור.

וחשוב לשים לב למי הסקירה מתייחסת: לאנשים עם נדודי שינה מתמשכים, לא לכל ערב לחוץ. לילה אחד של מחשבות שרצות הוא עוד לא נדודי שינה. כפי שפירטנו בכתבה על הירדמות מהירה, לחץ, חרדה ודיכאון הם בין הסיבות הנפוצות ביותר לנדודי שינה.

ומה אפשר לנסות כשהראש לא מפסיק לחשוב בלילה? כל אחת מהטכניקות מפורטת בכתבה אחרת באתר:

רשימת משימות על דף לפני השינה: המחקר והתרגיל, בשגרת הערב.
נשימה איטית עם נשיפה ארוכה: נשימת 4-7-8, שלב אחר שלב.
מדיטציה בשכיבה: מתי זה מתאים.
זמן שקט לפני המיטה: איך נרגעים לפני השינה.

למה דווקא כשמתאמצים להירדם, השינה לא באה?

כי שינה היא לא משהו שעושים בכוח. כשמתאמצים להירדם, מציצים בשעון ומחשבים כמה שעות נשארו, הלילה הופך למבחן, והמיטה נקשרת לעוד ועוד דקות של ערות ותסכול. זה דומה לשניים מהגורמים ש-Riemann ועמיתיו מונים בין אלה שמשמרים נדודי שינה: הרגלים סביב השינה שלא עוזרים, וקשר נלמד בין המיטה לבין ערות.

כפי שפירטנו בכתבה על הירדמות מהירה, גם לחץ להירדם מהר יכול לפעול הפוך: כשהשינה לא מגיעה בזמן שמצפים לה, מגיעים תסכול ואכזבה. ולכן ההמלצות שם הן לא "להתאמץ יותר":

לא נרדמים אחרי כ-20 דקות? קמים לפעילות שקטה, וחוזרים כשמגיעה ישנוניות (הכלל וההיגיון שלו).
הופכים את השעון ומרחיקים את הטלפון מהמיטה.
ומי שזה קורה להם דווקא באמצע הלילה, ימצאו את אותם צעדים בכתבה על יקיצות בלילה.

דחיינות לפני השינה: כשאין סיבה להישאר ערים, ובכל זאת

יש ערבים שבהם הבעיה היא לא ההירדמות, אלא שלא הולכים לישון. עוד פרק, עוד גלילה, עוד משהו קטן, והשעה שתכננו עוברת. Kroese, De Ridder, Evers ו-Adriaanse מאוניברסיטת אוטרכט נתנו לזה שם במאמר שפורסם ב-2014 בכתב העת Frontiers in Psychology, והגדירו דחיינות לפני השינה כך: לא ללכת לישון בשעה שהתכוונו, כשאין שום נסיבות חיצוניות שמונעות זאת.

החוקרים העבירו סקר מקוון. אחרי שהוציאו מהניתוח את מי שדיווחו על הפרעת שינה ואת מי שעובדים במשמרות לילה, נשארו 177 מבוגרים, בגיל ממוצע של 37.9, כמחציתם גברים. מי שקיבלו ציון נמוך יותר בוויסות עצמי דיווחו על יותר דחיינות לפני השינה. והדחיינות הייתה קשורה לפחות שעות שינה מדווחות, ליותר ימים בשבוע של עייפות ביום ולתחושה של שינה לא מספיקה, גם אחרי שהחוקרים לקחו בחשבון נתונים דמוגרפיים וויסות עצמי.

הסייג: זה סקר אחד, בדיווח עצמי, בנקודת זמן אחת. לפי החוקרים עצמם, הוא לא מאפשר להסיק סיבה ותוצאה, ויכול להיות שהכיוון הפוך: מי שישנים פחות ועייפים יותר מתקשים יותר לעצור את הערב. והמחקר לא בדק אף פתרון.

ואיך זה קשור לעייפים שלא נרדמים? לפעמים זו עייפות שלא קיבלה הזדמנות להפוך לשינה. מה אפשר לנסות, בלי הבטחה: שגרה קצרה וקבועה, שמתחילה כשהטלפון עובר לטעינה רחוק מהמיטה (שגרת ערב של 10 דקות).

עייפות מצטברת וחוב שינה: למה מפסיקים להרגיש עד כמה עייפים?

כי חוסר שינה קטן שחוזר כל לילה מצטבר, והתחושה לא תמיד משקפת אותו. כך עולה מהניסוי של Van Dongen, Maislin, Mullington ו-Dinges, שנערך באוניברסיטת פנסילבניה ופורסם ב-2003 בכתב העת SLEEP.

במעבדה, בהשגחה רצופה, 48 מבוגרים בריאים בני 21 עד 38 השתתפו בשני ניסויים. 35 מהם חולקו באקראי לזמן במיטה של 8, 6 או 4 שעות בלילה, במשך 14 לילות רצופים. בניסוי השני, 13 המשתתפים האחרים נשארו ערים 3 לילות ברצף, כ-88 שעות. בשני הניסויים היו גם 3 ימי בסיס לפני ו-3 ימי התאוששות אחרי.

התוצאות: זמן במיטה של 6 או 4 שעות גרם לירידה מצטברת בביצועים בכל המשימות, והירידה הייתה גדולה יותר ככל שהזמן במיטה היה קצר יותר. אחרי שבועיים, בקבוצת 6 השעות, הפגיעה בקשב ובזיכרון העבודה הגיעה לרמה של אחרי לילה אחד בלי שינה, ובקבוצת 4 השעות לרמה של אחרי שני לילות. בקבוצת 8 השעות לא הייתה ירידה מובהקת.

ומה הרגישו המשתתפים? תחושת הישנוניות עלתה מיד כשהשינה קוצרה, ואחר כך כמעט לא המשיכה לעלות. אחרי 14 לילות של 6 או 4 שעות היא הייתה גבוהה בכנקודה אחת בסולם של 7 דרגות, בלי הבדל מובהק בין שתי הקבוצות, לעומת יותר משתי נקודות אחרי 3 לילות בלי שינה. לפי החוקרים, דירוגי הישנוניות מרמזים שהמשתתפים במידה רבה לא היו מודעים לפגיעה שהלכה וגדלה בביצועים שלהם.

המספרים מתוך הניסוי, בלי חישובים שלנו. מספר המשתתפים בכל קבוצה: 9 (8 שעות), 13 (6 שעות), 13 (4 שעות) ו-13 (3 לילות ערים). הקבוצות הוגדרו לפי הזמן במיטה, לא לפי השינה בפועל. "ביצועים" הם נפילות קשב ומשימות של זיכרון עבודה. הסרגלים מתחילים באפס מימין, והחץ בסרגל התחתון אומר: יותר משתי נקודות.

הסייג: זה ניסוי מעבדה באנשים צעירים ובריאים, ולא השתתפו בו אנשים עם נדודי שינה. הוא גם לא בדק את השעון הפנימי או את הדריכות. אבל יחד עם הממצא של לביא, שגם אחרי לילה בלי שינה לא נרדמו בקלות באזור האסור, עולה משהו חשוב לנושא: חוב שינה מוסיף לחץ שינה, אבל לא מבטל את התזמון של השעון הפנימי, ולכן אפשר להיות "בחוב" ועדיין לא להירדם בשעה שרוצים. מה שבדרך כלל עוזר כאן הוא לתת לשינה הזדמנות סדירה, עם שעת קימה קבועה.

איזה דפוס של עייפות בלי שינה? טבלה לבדיקה עצמית

הטבלה מתארת דפוסים, לא אנשים, והיא לא אבחנה. לפעמים מתאים יותר מדפוס אחד, ובכל שורה יש קישור לחלק שמפרט מה עושים.

שישה דפוסים נפוצים, דגלים אדומים, ומה בדרך כלל עוזר
הדפוס	איך זה נראה בערב	מה בדרך כלל עוזר
לחץ שינה נמוך	תנומה ארוכה מאוחר ביום או קימה מאוחרת בסוף השבוע, ובערב העייפות לא הופכת לישנוניות	שעת קימה קבועה, ובלי תנומות למי שמתקשים בלילה (איך מקבעים שעת קימה)
למיטה מוקדם מדי	עייפים ב-20:30, נכנסים למיטה ושוכבים ערים	למיטה כשמגיעה ישנוניות, ושעת הקימה נשארת קבועה (האזור האסור לשינה)
דרוכים מלחץ או ממחשבות	הגוף כבד, והראש רץ	רשימה על דף, נשימה איטית או מדיטציה בשכיבה (הרשימה בפרק על דריכות)
מתאמצים להירדם	מציצים בשעון וסופרים כמה שעות נשארו	לא נרדמים אחרי כ-20 דקות? קמים לפעילות שקטה, והשעון מופנה הצידה (כשמתאמצים להירדם)
דחיינות לפני השינה	אין סיבה להישאר ערים, ועוד גלילה אחת	שגרה קצרה וקבועה, והטלפון רחוק מהמיטה (דחיינות לפני השינה)
ממריצים מאוחר ביום	קפה, תה עם קפאין, קולה או עישון אחר הצהריים ובערב	בודקים את התזמון בטבלה "מה מפסיקים ומתי" (הטבלה)
דגלים אדומים	קושי שחוזר כבר חודשים, נחירות עם הפסקות נשימה, נרדמים בנהיגה	פונים לרופא/ה (מתי פונים)

לא בטוחים מה מתאים? שבועיים של רישום

במשך 14 בקרים רושמים שורה אחת: מתי נכנסתם למיטה, מתי הגיעה הישנוניות, אם הייתה תנומה, מתי שתיתם את הקפה או התה האחרונים, וכמה דרוכים הייתם בערב. אחרי שבועיים מסתכלים על הדפוס, ובוחרים שורה אחת מהטבלה לעבוד עליה. זו בדיקה אישית, לא מחקר, ואת השיטה פירטנו בבדיקת השבועיים של שגרת הערב.

נשימה, צליל עם טיימר ומדיטציות קצרות ב-CozyLife

בין 19:00 ל-05:59 הלשונית "עולמות" נפתחת בעולם השינה, ובראשו תרגיל נשימת 4-7-8 אינטראקטיבי של ארבעה סבבים, פתוח לכולם. שם נמצא "גלי ים", גם הוא בחינם, עם טיימר שינה שמכבה את הצליל מעצמו: עד 15 דקות בגרסה החינמית ועד 60 במנוי. את הנשימה כדאי ללמוד במהלך היום ולעשות בלילה בשכיבה, בלי מסך, ואת הצליל מפעילים פעם אחת ומניחים את הטלפון רחוק מהמיטה. בעולם הבוקר, בקבוצה "רגע של רוגע", יש מדיטציות קצרות לשעות היום, כמו "סריקת גוף" (כ-4 דקות, תשומת לב לגוף, מכפות הרגליים ועד המצח) ו"רגע של חרדה" (כ-3 דקות, קרקוע דרך החושים ואז נשימה איטית). מנחה אותן מאיה, דמות ולא אשת מקצוע, בקול AI. שתיהן במנוי, עם 7 ימי ניסיון למנוי ראשון, ו"נשימה מרגיעה" מאותה קבוצה פתוחה לכולם.

להורדת CozyLife מה-App Store ←

חינם להורדה, לאייפון. חלק מהתוכן פתוח תמיד וללא תשלום.

מתי עייפות וקשיי הירדמות הם סיבה לפנות לרופא/ה?

כדאי לפנות לרופא/ת המשפחה בקופת החולים אם:

קשיי ההירדמות או השינה חוזרים שוב ושוב, ונמשכים כבר חודשים. נדודי שינה שנמשכים שלושה חודשים או יותר נחשבים ארוכי טווח (מתי שגרת ערב לא מספיקה).
שינוי בהרגלי השינה לא עזר, או שהעייפות פוגעת בעבודה, בריכוז או במצב הרוח.
יש נחירות חזקות, או שמישהו שם לב להפסקות נשימה בשינה (עוד סימנים).
יש תחושה של רגליים חסרות מנוחה בערב או בלילה.
מצב הרוח ירוד, או שחרדה ודאגות לא עוזבות. ברגע של מצוקה רגשית אפשר לפנות לער״ן, עזרה ראשונה נפשית, בטלפון 1201. ובסכנה מיידית לא מחכים: פונים מיד לחדר המיון הקרוב.
נרדמים, או כמעט נרדמים, בנהיגה. לא נוהגים כשמרגישים ישנוניות, ופונים לרופא/ה.
יש שאלות על תרופות או תוספים לשינה. אותן שואלים את הרופא/ה, ולא מתחילים לבד.

לנדודי שינה כרוניים יש טיפול שההנחיות הקליניות ממליצות עליו בדרגה החזקה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לנדודי שינה, CBT-I (על CBT-I ומתי פונים לרופא/ה). מגיעים אליו דרך רופא/ת המשפחה או קופת החולים, ולפעמים הוא ניתן מול מטפל/ת ולפעמים בתוכנית מקוונת.

שאלות נפוצות

למה עייפים כל היום ולא נרדמים בלילה?

כי עייפות היא לא ישנוניות: אפשר להיות בלי כוח ועדיין בלי הדחף להירדם. ובמחקרים על אנשים עם נדודי שינה מתמשכים נמצאה עוררות יתר של הגוף והמוח, גם בלילה וגם ביום. הטבלה לבדיקה עצמית שבכתבה מפרטת שישה דפוסים נפוצים.

מה ההבדל בין עייפות לישנוניות?

עייפות היא חוסר אנרגיה: הגוף כבד וקשה להתרכז. ישנוניות היא הדחף להירדם: קשה להחזיק את העיניים פתוחות. בסקירה מאוניברסיטת טורונטו החוקרים כותבים שהן קשורות אבל נפרדות, ושבשפת היום-יום מתייחסים אליהן לעיתים קרובות כאל אותו דבר.

כדאי ללכת לישון מוקדם כשממש עייפים?

לא לפני שמגיעה ישנוניות. בניסויי המעבדה של פרץ לביא, עם 22 גברים, היה קשה במיוחד להירדם סביב 20:00 עד 22:00, גם אצל משתתפים שעברו לפני כן לילה שלם בלי שינה. עדיף לחכות לישנוניות, ולשמור על שעת קימה קבועה.

מה זה "האזור האסור לשינה"?

חלון בערב שבו קשה במיוחד להירדם. פרץ לביא תיאר אותו ב-1986, בשלושה ניסויי מעבדה עם 22 גברים, שעברו מסביב לשעון מחזור של 13 דקות ערות ו-7 דקות במיטה. אצלם הוא היה סביב 20:00 עד 22:00, ואחריו נפתח "שער השינה". זה מדגם קטן, והשעות לא בהכרח זהות אצל כולם.

מה זה חוב שינה, והאם מרגישים עייפות מצטברת?

חוב שינה הוא חוסר שינה שמצטבר מלילה ללילה. בניסוי מעבדה, אחרי 14 לילות של 6 או 4 שעות במיטה, אצל 26 מבוגרים בריאים, הביצועים ירדו עד לרמה של לילה או שני לילות בלי שינה, ותחושת הישנוניות כמעט הפסיקה לעלות. כלומר, לא תמיד מרגישים אותו.

למה הראש לא מפסיק לחשוב דווקא כשנשכבים לישון?

בסקירה על נדודי שינה מתמשכים, הנטייה לדאוג ולחזור שוב ושוב על אותן מחשבות מופיעה בין הגורמים שמשמרים נדודי שינה. תרגיל של רשימת משימות על דף לפני השינה מפורט בכתבה על הירדמות מהירה.

מה זו דחיינות לפני השינה?

לא ללכת לישון בשעה שהתכוונו, כשאין שום סיבה חיצונית שמונעת זאת. בסקר מקוון של 177 מבוגרים היא הייתה קשורה לפחות שעות שינה מדווחות וליותר עייפות ביום. זה מתאם בסקר אחד, לא הוכחה שהיא הגורם.

מתי קשיי הירדמות ועייפות הם כבר סיבה לפנות לרופא/ה?

כשהקושי חוזר כבר חודשים או פוגע ביום-יום, וגם כשיש נחירות חזקות או הפסקות נשימה, רגליים חסרות מנוחה, מצב רוח ירוד או חרדה, או כשנרדמים בנהיגה. לנדודי שינה כרוניים יש טיפול מומלץ, CBT-I, ומגיעים אליו דרך רופא/ת המשפחה או קופת החולים. לא נוהגים כשמרגישים ישנוניות, ובמצוקה רגשית אפשר לפנות לער״ן בטלפון 1201.

הבהרה: הכתוב כאן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. CozyLife אינה מכשיר רפואי, אינה מאבחנת או מטפלת, ואינה מודדת שינה. נדודי שינה ממושכים, נחירות עם הפסקות נשימה, עייפות שלא עוברת או מצוקה נפשית הם סיבה לפנות לרופא/ה. אין להסתמך על הכתבה הזו במצב חירום.

CozyLife: יומן שינה בעברית, באייפון

את רישום השבועיים עושים על דף, ולצדו, ביומן של CozyLife, עונים כל יום על שתי שאלות קצרות, איך ישנתם וכמה שעות, ומסך התובנות מציג ממוצעים ומגמות. הרישום ידני ונשאר במכשיר: האפליקציה לא מודדת שינה. היומן ומסך התובנות פתוחים לכולם, בלי מנוי.